איגוד הכדורעף בישראל
ISRAEL VOLLEYBALL ASSOCIATION
ראשי > ארכיון קהילה > המדריך להקמת ליגה: אבי כדורעף החובבנים מספר

המדריך להקמת ליגה: אבי כדורעף החובבנים מספר

צדוק בראל, מייסד ליגה א' המעורבת, לקח את העניינים לידיים והחיה את סצינת כדורעף החובבים בישראל. אז איך אפשר למנף את התשוקה בשטח למספרים, ומה ניתן ללמוד מהכדורשת?

תאריך: 16/12/2018  |  כתב: צדוק בראל  |  צילום: באדיבות צדוק בראל  |  ארכיון קהילה
שתף בווצאפ
הייתי בן 50 כשהקמתי את קבוצת החובבים הראשונה שלי. כאב לי כשראיתי שבאיגוד אין ליגות נמוכות, ורק מקצוענים יכולים לשחק בליגות. בנקודה הזו התחיל תהליך שהביא ללידתה של הליגה החובבנית, ליגה א', שהיא הליגה הגדולה ביותר באיגוד הכדורעף כיום.

אני שחקן כדורעף מגיל צעיר. נחשפתי למשחק אחרי הצבא, כשעד אז הספורט העיקרי שלי היה כדורגל. הזרעים לאהבת הכדורעף ניטעו ברמת השרון בשנות השמונים המאוחרות. שיחקנו כל יום בקאנטרי המקומי, נשים וגברים יחד, וכשהתמקצענו, העליתי רעיון להקים קבוצה שתשחק בליגה ב' של אז (בתמונה הראשית). ואכן כך עשינו.

ההתלהבות והתשוקה הזניקו אותנו ליגה בכל עונה, והגענו עד לליגה הלאומית. היינו משחקים ומתאמנים כל יום, במגרש בלטות תחת כיפת השמיים, ולצערי הקבוצה התפרקה כשנסעתי לשנה לארה"ב. כשחזרתי לארץ, חזרתי לאהבה הגדולה, ולא הפסקנו לשחק. עם השנים התבגרנו. לא הפסקנו לשחק, אבל הענף בארץ הלך ודעך, למגינת ליבי. ליגה ב' וליגה א' נעלמו מהמפה. ואז, ב-2013, עברתי מרמת השרון להרצליה. שם, בקאנטרי המקומי, מצאתי חברים שמשחקים כדורעף והצטרפתי אליהם. שיחקנו במגרש פתוח על אספלט. דחפתי לעבור לאולם, ואכן ב-2014 עברנו לשחק פעמיים בשבוע באולם. החוג שלנו פרח ושגשג. ניצלתי את קשריי, וצירפתי שחקנים מכל האיזור.


בראל (מימין) לצד רן לרנר, שחקן נבחרת ישראל בשנות ה-70

חיפשתי שוב אתגרים, וכשרמת החוג נסקה אל על, נרשמנו לליגה למקומות עבודה כמייצגים את קאנטרי קלאב הרצליה. הרומן שלנו עם הליגה למקומות עבודה נמשך עונה אחת. בגלל דמי ההרשמה הגבוהים, לא נרשמנו לעונה שניה, אבל המשכנו לשחק במסגרת החוג. כשפרשתי מהחוג מסיבות שונות החלטתי להקים חוג למתחילים בהרצליה, ובאולם קטן בבית ספר הנדיב התחלתי הכל מהתחלה. הגיעו המון מבוגרים וגם ילדים, והחדרתי בהם את אהבת הכדורעף. הדגל שלי היה המשחק המעורב: נשים, גברים, וגם נערים, בכל הגילים. ב-2015 נסחפתי אחרי שגעון הכדורשת, והקמתי את קבוצת נמרות הרצליה, שעד היום משחקת בליגת הכדורשת.

כשחזרתי מטיול חלומות עם אהובתי, גמלה בליבי ההחלטה לקדם את הכדורעף בארץ. החוג הקטן שהקמתי הלך והתפתח. הצטרפו עוד ועוד שחקנים, וחשוב מכך - שחקניות. התחלתי לחפש טורנירים ומפגשי כדורעף בכל פינה בארץ, וכך טוויתי מערכת קשרים ענפה עם חובבי הענף בישראל. כשהבנתי שיש בידי רשימה של עשרות שחקנים, פתחתי קבוצת וואטסאפ, והודעתי שאני מנסה להקים ליגה לחובבים. כולם התלהבו מאוד מהרעיון. מאיר ברנשטיין מהליגה למקומות עבודה שידך ביני לבין יניב נוימן, מנכ"ל איגוד הכדורעף, ומשם הדרך לעונה הראשונה הייתה קצרה.


קבוצת מעורב ירושלמי. מפירות ההצלחה. צילום: באדיבות הקבוצה

בעמל רב ובזכות העזרה של נוימן, הצלחתי להעביר החלטה על ליגת חובבים מעורבת, וכבר בעונה הראשונה סחפתי אחריי 16 קבוצות. שלוש מהן הקמתי אני: ברדלס הרצליה, שכללה שחקנים מהחוג שלי; נמרים הרצליה, כמו שחקנים ותיקים שלצדם שיחקתי אני; ויגואר הרצליה, שחקני החוג הראשון שהקמתי בהרצליה. שמות הקבוצות, שנקראות על שם חתולים גדולים, לקוחים מאהבת ילדות ישנה שלי לנמרים - סמל לכוח ולעוצמה.

העונה הראשונה הייתה מרגשת וקסומה. הצלחתי להתחבר לספונסר נדיב, שבי שבתאי שמו (בעל סוכנות ביטוח ששמה מתנוסס על כל חולצות הליגה), ששיחק ומשחק עד היום באחת הקבוצות בליגה. הוא דאג לתלבושות לכל הקבוצות והמאמנים. עד היום זכורה לי הפגישה הראשונה והמרגשת במשרדי האיגוד עם נוימן ועם כל ראשי הקבוצות. חשנו אז שכולנו עושים היסטוריה. הליגה הייתה הצלחה מסחררת. המשכתי לתחזק אותה, ולהאכיל את האש שאחזה בחובבי הכדורעף בארץ. בעונה השניה גדלנו ל-24 קבוצות, ואני הוספתי עוד שתי קבוצות מהרצליה: אחרי ברדלס, נמרים ויגואר, התעשרנו בלביאות ובפומה.

היום הליגה נמצאת בעונתה השלישית. החוג הקטן צמח למועדון שנקרא מכבי ברדלס הרצליה, ומונה כ-70 שחקניות ושחקנים. שבע קבוצות שהקמתי ישחקו העונה בליגה, יחד עם המצטרפות החדשות כפיר, טיגריס וקרקל. מכבי ישראל מעניק לנו חסות, ואני ממשיך לאמן בהתנדבות עשרות שחקנים כמעט בכל יום מימי השבוע. האג'נדה שלי ברורה. קודם כל כל שיתוף נשים, מה שברוב הקבוצות נעלם כמעט לחלוטין. אצלי זה חוק. הנשים משחקות כל הזמן, וללא שום רגשי נחיתות.

לתפיסתי, הצמיחה של הכדורעף תגיע מלמטה. מהשחקנים המתחילים בכל הרמות. לכן, אני מחבק וקולט למועדון שלי כל חובב וחובבת כדורעף שרוצים ללמוד ולשחק. הפריחה של הענף תבוא מכל אותם שחקנים חובבים, שסוחפים אחריהם חברים, ילדים, נכדים, ובני משפחה אחרים. בשבילי, ההישגים בטבלה לא חשובים. חשוב לי לתת במה לכולם, בראש ובראשונה לנשים. אני שואף שכל ילד יוכל להתאמן ולשחק, גם בליגה.

פונים אלי עשרות שחקנים מכל רחבי הארץ, שרק בגלל המרחק לא מצליחים להגיע להרצליה ולהתאמן. אני נוסע מפעם לפעם לפינות שונות בארץ, ומעודד התארגנוית חדשות. השנה צירפנו לליגה מועדון כדורעף מחריש, מועדון כדורעף מבנימינה, ומועדון מגבעת עדה.

אפשר להחזיר את הכדורעף למרכז הבמה. יש המון אוהבי כדורעף בארץ, ורק צריך לסחוף אותם, לארגן אותם, ולאמן אותם. ההיענות אדירה. איך נפתח את המגמה הזו? הכדורשת מצליח כי הוא נגיש לכולם ומחבק את כולם. כל שחקנית שרוצה מתחילה להתאמן ולשחק. כך זה צריך להיות גם בכדורעף. צריך להנגיש את הענף, לחבק את כולם, ולתת במה גם למי שלא מקצוען. יש מקום לכולם ולכולן. צריך לנתב את האהבה לענף למקומות מוסדרים. להקים קבוצות בכל הרמות ולתמוך בהתארגנויות בכל מקום. על האגודות לפתוח עוד ועוד קבוצות לכל הרמות, לגייס שחקנים ברשתות החברתיות, ולתת מקום לכולם ולכולן.
תגובות