איגוד הכדורעף בישראל
ISRAEL VOLLEYBALL ASSOCIATION
ראשי > ארכיון חדשות > למה שחקני כדורעף חופים מתחבקים כל הזמן?

למה שחקני כדורעף חופים מתחבקים כל הזמן?

פסיכולוג הספורט עידו הלר, שעובד עם שחקני נבחרות החופים, מכין אתכם מנטלית לאליפות ישראל שתיפתח ביום חמישי, ומפרק כמה מההתנהגויות הנפוצות בענף

תאריך: 17/08/2019  |  כתב: עידו הלר  |  צילום: FIVB  |  ארכיון חדשות
שתף בווצאפ
כדורעף חופים הוא משחק מהנה ומלהיב לצפייה. קשה לחשוב על דרך טובה יותר להעביר יום שמש קיצי בחוף הים, מאשר לשבת בנינוחות, בצל, ולצפות בשני צמדי שחקנים מתמודדים אחד מול השני, מנתרים ונמרחים על החול. אם עדיין לא עשיתם זאת, מצאו לכם זמן לצפות בספורט האולימפי הזה ביוטיוב. רמת האינטראקציה של הקהל עם הספורטאים המתחרים מספר מטרים מהם היא גבוהה ומרגשת ביותר. לצד הריגוש, ברמות הגבוהות קיים לחץ רב לנצח, ורגע לפני אליפות ישראל, אציג בפניכם, הצופים, את המאפיינים הייחודיים של כדורעף החופים ומה נדרש מהשחקנים ברמה הפסיכולוגית כדי להצליח בספורט זה.
 
כאשר משחקים עד תוצאה מסוימת (21 ב-2 המערכות הראשונות, 15 במערכה ה-3) היכולת להכריע - מאחר ולא ניתן להעביר את הזמן עד הבאזר כאשר מובילים - הופכת למשמעותית בהבדלים בין הקבוצות. בדומה לטניס, צמד עלול לזכות ביותר נקודות מהיריב, ועדיין להפסיד, היבט המעצים תסכול. ברמות הגבוהות, הסטטיסטיקה מראה כי בכדורעף חופים, בשל חוסר היכולת להחזיק בכדור ולשלוט בקצב המשחק, נדיר לזכות במספר נקודות רצופות ורוב המשחקים יסתיימו על חודן של 2-3 נקודות.



יותר מכל, הנדבך הייחודי בספורט זה הוא התקשורת והציפיות בין צמד השחקנים, הנבחנות היטב על ידי הצמד השני, ועל ידי הקהל. כדורעף הוא משחק כדור קבוצתי בעל תכונה נדירה - אין בן מגע פיזי בין שחקני הקבוצות היריבות. למעשה, המגע הפיזי היחיד המתקיים במשחק הוא בין שחקני הצמד אחרי טעות ואחרי ביצוע מוצלח. שחקן אינו יכול לפרוק רגשות שליליים כגון תסכול על היריבים (כמו תיקול ועבירה קשה שרואים לעתים בכדורגל), אלא רק כלפי עצמו וכלפי שותפו.
 
באליפות ישראל, נסו לבחון את שפת הגוף, את התקשורת הבין-אישית ובמיוחד את המגע הפיזי בין השחקנים אחרי ביצוע מוצלח - שהם תוצרי הרגשות אותם השחקנים חווים. במאמר The Nature of Emotions (2001), מסביר הפסיכולוג האמריקאי רוברט פלוטצ'יק )Robert Plutchik) כי ישנם שמונה רגשות בסיסיים (ארבעה זוגות הפכים) המשפיעים על האופן בו אנו חושבים ומתנהגים: (1) שמחה מול עצב, (2) פחד מול כעס, (3) הפתעה מול ציפייה, ו-(4) קבלה (Acceptance) מול סלידה. כל אחד מהרגשות הללו מוביל לרגשות שניוניים, את חלקם אציין בפסקאות הבאות, ולתגובות שונות בעצימות שונה.
 
בניגוד לכדורגל ולכדורסל, בכדורעף חופים כל טעות נספרת כנקודה ליריבים. שחקנים רודפים אחר משחק נקי מטעויות. השאיפה לשלמות מובילה לפחד מטעות, וכאשר זו תגיע, יתעצם הפחד לכדי חרדה שתוביל שחקנים לפקפק ביכולתם האישית ובתפקידם בצמד. אחרי ביצוע מוצלח, ששווה בסך הכול נקודה אחת, יחגוג לעתים ספורטאי (שחקן X) לא מתוך שמחה טהורה, אלא בשל הקלה, מאחר שהשתוקק להפיג את הלחץ שהכביד על כתפיו או ביקש ששותפו (שחקן Y) יקבל, "יאשר" ויכבד את יכולותיו. במקרים אלה, אחרי ביצוע מוצלח, נוכל לראות את שחקן X מסתכל מיד על השותף, ומשתוקק למגע "מחזק".

ככה נראות חגיגות בפרופורציה



אחרי טעות, רצונו של שחקן X לאשרור חברתי מבן זוגו עלולה להוביל לגישה של "זאת אשמתי", התנהגות של כניעה (submission), המהווה שילוב של פחד מביצוע טעות אישית, והערכה (ואף הערצה) ליכולות השותף. מנגד, שחקן Y עלול לחוש בושה (ולו לרגע) הנובעת מעצבות, ומעט סלידה כתוצאה מכעס כלפי שחקן X, רגשות שיניבו מגע מינימאלי עמו ומעט קשר עין.
 
סוג חגיגה נוסף המהווה ביטוי לגאווה (תוצר של שמחה), עשוי להתרחש אחרי מהלך אישי מרהיב כמו חסימה או בשיתוף פעולה מוצלח של הצמד. גאווה של שחקן נובעת מביטחון באיכותו הן כשחקן והן כאדם, ובקשר שלו עם השותף. בעתות גאווה, שחקן לא ירגיש צורך להוכיח לסובביו (יריבים, קהל) את סגולותיו והוא צפוי לחגוג באופן צנוע ופשוט. ביכולתה של האגרסיביות, תוצר של כעס, על פי פלוטצ'יק, לעורר אקטיביות בשחקן, כאשר השותף שלו "נחנק" תחת הלחץ, ולהעצים יכולות קוגניטיביות בדמות קבלת החלטות מתוחכמת וקשב למגוון גירויים רלוונטיים (כדור, יריבים, שותף) תוך התעלמות מהסחות דעת (קהל, מחשיבות מדאיגות). כדי ללמוד יותר על אגרסיביות, צפו בהתנהגותו של לברון ג'יימס במשחק 6, גמר המזרח של ה-NBA בשנת 2012, מיאמי היט מול בוסטון סלטיקס.



לעומת זאת, לעתים ניתן להבחין בחגיגות ראוותניות של צמד בסגנון "תקפצו לנו" ליריבים. התנהגות ראוותנית מדי עלולה להיות תוצר של הפתעה (מהיכולת שלי ושל הצמד) וחוסר ביטחון ביכולת לשחזר את אותה פעולה, לצד חשש מתמיד מכישלון בסוף המשחק. לכן, לרוב, לאחר החגיגה הראוותנית, נראה את היכולות הטכניות והקוגניטיביות פוחתות, ובמרבית הפעמים יהיה קשה יהיה להשיג נקודה רצופה נוספת לאחר מכן. 

המושג "התמודדות עם לחץ" הפך לסלוגן של "חוסן מנטאלי", אולם התנהגות שחקנים היא מורכבת ומגוונת, ובזמן התחרות (ומחוץ למגרש), כל התנהגות היא פועל יוצא של רגשות רבים המציפים את הספורטאי, וחשוב להבחין בין הרגשות השונים. על פי פלוטצ'יק, הרגש לחץ (Nervous) הוא תוצר של איום, והוא בעל מתאם גבוהה לחשיפה (Exposed).

ב-NBA יודעים דבר או שניים על חגיגות מוגזמות
 

בניגוד לאומנות לחימה, כדורעף החופים אינו כולל פגיעה פיזית ביריב, ומכאן עולה השאלה: ממה שחקן מרגיש מאוים? ממה הוא מפחד? מודעות רגשית של שחקן כדורעף החופים היא חיונית להתמודדות איכותית עם הפחד, להעצמת יכולותיו הקוגניטיביות ולמקסום הקשר שלו עם השותף. בענף ספורט בו לשחקן X יש רק את שחקן Y להאשים, אין חילופים ו-"אי אפשר להתחבא" כאשר מפגינים משחק גרוע, היכולת לווסת רגשות היא ביטוי מרתק לאופי של שחקן - אשר נחשף לכלל.
 
עידו הלר הוא פסיכולוג בהתמחות חינוכית בשירות הפסיכולוגי החינוכי בחיפה, ופסיכולוג ספורט בוועד האולימפי. הוא מלווה את שחקני האקדמיה ונבחרת הבוגרים של כדורעף החופים, וספורטאים פראלימפיים בבית הלוחם בחיפה.
תגובות