איגוד הכדורעף בישראל
ISRAEL VOLLEYBALL ASSOCIATION
ראשי > ארכיון חדשות > כדורעפנים ישראלים בפינלנד: חוויות מהקור

כדורעפנים ישראלים בפינלנד: חוויות מהקור

טמיר הרשקו ומיכאל מילשטיין, שחקני נבחרת ישראל, ארזו בקיץ את המזוודות כדי לתת הזדמנות נוספת לקריירה אירופית. בראיון משותף הם מדברים על מקצוענות, בדידות, סיקור תקשורתי, וכמובן, סאונות

תאריך: 15/12/2019  |  כתב: עומר תדמור  |  צילום: Tuomas Pelto  |  ארכיון חדשות
שתף בווצאפ
פינלנד. סאונות. קור. הנהגה נשית. תושבים מאושרים. וגם כדורעף. הקיץ, שניים מהשחקנים הבולטים בכדורעף הישראלי, שחקני הנבחרת טמיר הרשקו ומיכאל מילשטיין, ארזו את המיטלטלין, והצפינו כדי לתת עוד צ'אנס לקריירה האירופית.

הרשקו ומילשטיין עוברים בתחנות דומות בקריירה, בתיאום מפתיע. שניהם שיחקו במכללות בארה"ב, הרשקו בן ה-26 ב-UC אירוויין ומילשטיין בן ה-27 באוניברסיטת גרנד קניון, ולשניהם נסיון של שנה (בעונת 2017/2018) ביבשת הישנה, למוסר באתניקוס היוונית, ולקבלן בפיאצ'נזה מהליגה האיטלקית. בעונה הקודמת שבו שניהם ארצה, הרשקו למכבי תל אביב ומילשטיין להפועל כפר סבא, לפני שהמריאו שוב לניכר.

הם מתגוררים במרחק של שעתיים זה מזה. הרשקו משחק בראיסון לוימו, קבוצה מהעיר הקטנה ראיסיו (25,000 תושבים) שבדרום מערב המדינה, סמוך לכרך המרכזית טורקו. הקבוצה נמצאת במקום השישי בליגה הפינית, ואילו הרשקו חווה עונה מוצלחת למדי, ונמצא במקום השביעי (מתוך 42) במדד הקבלנים של הליגה.


מילשטיין. "הרמה פה יותר גבוהה מאשר בארץ". צילום: CEV

מילשטיין הוא המוסר הפותח של ונטה דאקס, שנמצאת במקום השמיני בליגה. ונטה היא העיר הרביעית בגודלה בפינלנד, והיא רחוקה חצי שעה מהבירה הלסינקי. שתי הקבוצות של הישראלים, כמו שבע הקבוצות הנותרות בליגה, משקיפות מרחוק על הוריקאני לוימה, שמשייטת בליגה עם 19 נצחונות ב-20 משחקים, ומשאירה בינתיים אבק גם לאלופת שלוש השנים האחרונות, בליגה, ואלפה (Valepa).

אז איך נראים החיים של שחקן כדורעף ישראלי בליגה הפינית? כדי לענות על השאלה, פתחנו את קבוצת הוואטסאפ "שחקנים ישראלים בפינלנד".

שלום חברים, ותודה שהסכמתם לראיון המשותף. אני אשלח כאן כמה שאלות בימים הקרובים, ואתם תענו בזמנכם החופשי. מתאים?

מיכאל מילשטיין: "היי עומר, נתחיל לענות אחרי הצהריים".

מעולה. איך הרמה בליגה הפינית בהשוואה לישראל?

מיכאל מילשטיין: "הרמה של הליגה פה גבוהה. הקבוצות המובילות הן ברמה יותר גבוהה מאשר בליגה בארץ, והליגה גם הרבה יותר עמוקה מבחינת איכות הקבוצות והתחרותיות".

טמיר הרשקו: "כמו שמיכאל אמר הרמה פה יותר גבוהה מבארץ והליגה הרבה יותר תחרותית. הפער בין הטופ לאמצע הטבלה הוא לא עצום, וכנ"ל גם לגבי הפערים בין האמצע לתחתית. בנוסף, כל משחק פה הוא אירוע. מגיע הרבה קהל, יש מוזיקה, תאורה, הצגת שחקנים. הפינים לוקחים פה את העניין ברצינות. בכל משחק יש הפסקה של בערך 20 דקות בין המערכה השניה והשלישית, כדי שהקהל יוכל ללכת למזנון ולקנות קפה, מאפה, נקניקיה. אירוע ספורט לכל דבר".

מיכאל מילשטיין: "בנוסף, בסוף כל משחק יש טקס קצר שבו מציינים את השחקנים הבולטים במשחק מכל קבוצה וגם את שני השחקנים המצטיינים (אחד מכל קבוצה) שגם זוכים לשי מהמארחת, וגם מסיבת עיתונאים קצרה עם המאמנים והשחקנים המצטיינים. הדברים האלה קורים בכל משחק, אצל כל קבוצה בליגה, בכל יום בשבוע. כמו שטמיר אמר, אירוע ספורט לכל דבר. בהתחשב בעובדה שמשחקים ארבעה סיבובי ליגה (כלומר 36 משחקים לכל קבוצה, לפני הפלייאוף), זה מראה על רצינות אמיתית של הארגון".


הרשקו. "לא התחלתי לשחק כדורעף בשביל פרסום ותהילה". צילום: Tuomas Pelto

מה המעמד של הכדורעף במדינה ממה שיצא לכם להכיר? הקהל מגיע?

מיכאל מילשטיין: "כן, לגמרי מגיע. יש גם הרבה קבוצות שמגיעות למשחקי חוץ עם קהל רועש מאוד (תופים ודברים כאלה). אחת מקבוצות הצמרת, Savo, מייצגת איזור שלם, אז הם מארחים משחקים ב-7 אולמות שונים, בכפרים מאוד רחוקים אחד מהשני, כדי שהקהל יהנה ממשחקי בית. ובכל משחק האולמות מלאים כמעט לחלוטין".

טמיר הרשקו: "בממוצע מגיעים 800 איש בערך כשלמשחקים היותר גדולים מגיעים גם מעל 1,000 איש. כמו שאמרתי אירוע ספורט רציני".

כששומעים על ספורטאים שיוצאים לשחק בחו"ל, אפשר לדמיין שכרוכה בזה מידה מסוימת של בדידות, שגרה של נסיעה לאימון ובחזרה הביתה, וכשזה במדינה סקנדינבית, אז באופן מיוחד. איך אתם מסתדרים חברתית? נסעתם לבד? עם מי אתם מסתובבים ואיך נראה היום יום שלכם? מה אתם עושים מחוץ ללו"ז של הקבוצה?

טמיר הרשקו: "מהנסיון שלי, להיות בודד זו בחירה. אין ספק שהדרך הקלה היא לקום בבוקר, לאכול, ללכת לאימון, לחזור הביתה לשנ"צ, עוד אימון, הביתה, וחוזר חלילה. אבל למדתי במהלך הדרך שזה נורא קשה. אז אתה לומד ליצור קשרים עם החברים לקבוצה. אתה מוצא את הדברים שאתה אוהב לעשות. אצלנו כל הזרים גרים אחד על יד השני, וכמעט בכל סופ"ש אנחנו יוצאים להסתובב בעיר או לעשות משהו. זה מכניס עניין בחיים ונותן קצת ברייק מהכדורעף. לי יש בת זוג בארץ שבאה לבקר מדי פעם, וגם משפחה וחברים באים, ככה שבערך פעם בחודש יש לי אינטראקציה עם אנשים מהארץ. אבל מי שפנוי, טינדר ולהכיר בנות זו אחלה דרך להגדיל את מעגל החברים".

טמיר הרשקו: "לגבי מזג האוויר - יש לזה המון יתרונות. למשל, אני לא חושב שיוצא בעוד מקום לקפוץ לאגם ואז להיכנס לסאונה כשבחוץ הטמפרטורה היא מתחת ל-0".


הרשקו ומילשטיין בפינלנד. "לא יוצא שדברים נופלים בין הכסאות או שצריך לרוץ ולהתחנן לעזרה"

מיכאל מילשטיין: "הבדידות היא חלק מהעסק. תמיד יש תקופות בהן מרגישים אותה יותר, אבל כמו שטמיר אומר, צריך למצוא דרכים להיות אקטיביים גם מחוץ לכדורעף. אני חושב שזה המפתח. למרות שאנחנו בחו״ל כדי לשחק כדורעף, חשוב מאוד למצוא איזון בין זה לבין החיים מחוץ למשחקים והאימונים. אני אוהב לקרוא, לצאת לטייל בעיר או בטבע מתי שאפשר, או לבקר את טמיר (כי למזלנו אנחנו במרחק שעתיים אחר מהשני). היכולת שלנו ליצור קשרים עם אנשים שונים היא חשובה בעניין הזה. זו הזדמנות נהדרת ללמוד איך להתסדר ולהתחבר עם אנשים מרקעים מאוד שונים".

מיכאל מילשטיין: "גם לי יש בת זוג, שמה שאנון דוגן, והיא משחקת כדורעף בבונדסליגה בגרמניה (בקבוצת וייסבאדן, ע.ת). אז יוצא לנו להתראות פעם בחודש פחות או יותר (אני טס לשם או היא טסה אלי לביקורים קצרים). זה מאוד עוזר ומשמח".

"מיכאל מילשטיין: "בנוגע למזג האוויר, אני מתייחס לזה כחוויה שאחווה כנראה רק פעם בחיים. להעביר חורף במדינה סקנדינבית זה שינוי של 180 מעלות מהחורף הישראלי, כך שאם בוחרים להסתכל על זה כחוויה של פעם בחיים זה יכול להיות מהנה! (ועדיין נורא קר)".


מילשטיין. "ילדים שמשחקים כדורעף בארץ חייבים לדעת על שפרנוביץ׳". צילום: CEV

תודה, מעניין. עוד שאלה: איך אתם מרגישים עם הסיקור המועט יחסית שאתם מקבלים כלגיונרים ישראלים. מן הסתם זה נובע ממידת החשיפה של הכדורעף בארץ, אבל אני מניח שכשמשווים ביניכם לבין שחקנים בענפים אחרים שמשחקים בליגות באירופה זה יכול להיות מבאס (באופן פרדוקסלי גם יוצא שבארץ כותבים בעיקר על הליגה המקומית ולא על הכדורעפנים הישראלים בחו"ל, אז בעצם יוצא שלמרות שאתם משחקים בליגה בכירה יותר, החשיפה שלכם פחותה). האם זה משהו שמעסיק אתכם?

מיכאל מילשטיין: "האמת, זה לא משהו שמעסיק אותנו בכלל. לא חושב שאי פעם דיברנו על זה אפילו, כי זה לא משהו שעולה לנו בראש. אנחנו ספורטאים, ומעניין אותנו להמשיך להתקדם ולהצליח. שאר הדברים לא משנים. אני חושב שזו כן בעיה אם שחקנים צעירים בארץ לא יודעים שישראלים כן יוצאים לשחק באירופה. ילדים שמשחקים כדורעף בארץ חייבים לדעת על אלכס שפרנוביץ׳ שכבר מעל עשור משחק ברמות הכי גבוהות באירופה, וגם על שלו סעדה שזכה בעונה שעברה באליפות בהולנד".

טמיר הרשקו: "לא התחלתי לשחק כדורעף בשביל פרסום ותהילה. זה משהו שאני עושה כי בפנים אני כדורעפן, כי אני אוהב לשחק כדורעף. התמזל מזלי ואני מצליח גם להרוויח מזה כסף. היה יכול להיות מאוד נחמד אם היינו מקבלים סיקור, חשיפה, ספונסרים וכו', אבל זה לא המצב וחבל. הענף הזה יכול להיות מאוד פופלארי בארץ, פשוט צריך לעשות עבודה מאוד יסודית וארוכת טווח כדי להגיע לשם. עד אז סביר להניח שזה כבר לא יהיה רלוונטי אליי, לצערי".

תוכלו לספר על ההבדלים ברמת המקצוענות בין קבוצות בישראל לקבוצות בפינלנד, אם יש? מה עושים אצלכם בקבוצה, באימונים או מחוצה להם, ואתם מרגישים שחיוניים, ולא עשיתם בארץ?

טמיר הרשקו: "הדבר הכי משמעותי הוא המעטפת, במיוחד כשחקן זר. דואגים לי לכל מה שאני צריך, אם זה טיפולים לגוף ועד לזה שהביאו לי גרביים סרוגות כדי שלא יהיה לי קר עכשיו בחורף. נותנים לנו פה מנוי לחדר כושר וארוחה ביום. מעבר לזה, באופן קבוע יש לנו בין 8 ל-10 יחידות אימון בשבוע (כשיש יותר ממשחק אחד בשבוע זה כנראה יהיה קצת פחות), ועם זה מספקים לנו מסאז'ים מתי שאנחנו רוצים. אבל הכי משמעותי שיש לי בקבוצה מישהי שהתפקיד שלה הוא לדאוג לזרים, זאת אומרת שהיא הכתובת שלי לכל דבר. ככה לא יוצא שדברים נופלים בין הכסאות או שצריך לרוץ ולהתחנן לעזרה".


טמיר הרשקו. מקום שביעי מבין קבלני הליגה הפינית

מיכאל מילשטיין: "לגמרי מסכים עם טמיר, הסיטואציה שלי דומה מבחינת המעטפת. רק להוסיף לזה, התחושה שאנחנו מקבלים בתור ספורטאים היא שאנחנו צריכים להתרכז במקצוע שלנו - כלומר באימון, בהכנה, במשחק. זה כולל, כמו שטמיר אמר, טיפולים ודברים אחרים מסביב שדואגים לנו כדי שאנחנו נוכל באמת להתרכז בתפקיד שלנו. שנינו שיחקנו שנים גם בארה"ב ויכולים להגיד שזה אותו סיפור. בסופו של דבר, במקום עם תרבות ספורט טובה ובריאה, הספורטאים עצמם הם המרכז וכל המערכת עובדת סביבם ולמענם. והספורטאים בתמורה צריכים לעשות את ה-100% שלהם כל יום (שינה מספקת, תזונה נכונה, ציפייה בוידיאו, הכנה ראויה לכל אימון ומשחק). יותר מזה, כשאתה ספורטאי במערכת עוטפת ורצינית, התחושה של הצורך לתת 100% מעצמך היא עוד יותר עצומה, כי אתה מרגיש כמה המערכת עושה בשבילך. בכל בקשה או עניין שאנחנו מעלים, אף פעם לא מקבלים תחושה לא נעימה מהמערכת, כמעט תמיד נענים בצורה חיובית ותומכת".
תגובות