איגוד הכדורעף בישראל
ISRAEL VOLLEYBALL ASSOCIATION
ראשי > ארכיון חדשות > חסימה לאליפות

חסימה לאליפות

הגיע הזמן להאיר זרקור על אחת הפעולות המסובכות ביותר בכדורעף, שרק לעיתים נדירות זוכה לתשומת הלב הראויה לה. מקרה המבחן: המצ'-אפ הכי צמוד שהיה בישראל בשנים האחרונות. אורי לאוני מסביר

תאריך: 12/04/2020  |  כתב: אורי לאוני  |  צילום: אתר איגוד הכדורעף  |  ארכיון חדשות
שתף בווצאפ
עונת 2019/2020 הסתיימה מוקדם מהצפוי עקב נגיף הקורונה. היא התאפיינה בעליונות של הפועל מטה אשר/עכו, שהייתה בדרכה לדאבל נוסף, אליפות שביעית בשמונה שנים וגביע שמיני ברציפות. אתם ודאי שואלים את עצמכם מה שונה עונה זאת משמונה העונות הקודמות. אז ככה, שהיא לא באמת שונה. אבל עונת 2018/2019, הייתה באמת שונה.

העונה שעברה הייתה אחת העונות היחידות בה ניצבה מטה אשר/עכו מול תחרות אמיתית. הפועל כפר סבא נבנתה בצורה לא פחות טובה מאשר יריבתה לאליפות. מרבים לדבר על כך שמטה אשר/עכו היא הקבוצה עם הכסף, ושהיא קונה את כל השחקנים. אבל בעונת 2018/2019 המצב היה שונה. כפר סבא בנתה קבוצה במטרה לתת פייט על כל התארים, ואת זה יוכיחו הרכבי הקבוצות:

מוסרים: מיכאל מילשטיין (כפ"ס) – וובה קובלצ'וק (מטה אשר/עכו)
קבלנים: סבה דבש ואיליה גולדרין (כפ"ס) – קווין פויר וסטס נביאדומסקי (מטה אשר/עכו)
מצליבים: ברתלומי קלות' (כפ"ס) – אנדלקן צ'וק (מטה אשר/עכו)
חוסמי אמצע: גנאדי סוקולוב וגיא גניס (כפ"ס) – אלכס אוסוקין וסלבה בצ'קלה (מטה אשר/עכו)
ליברו: אומרי רויטמן (כפ"ס) – אורן זינדורף (מטה אשר/עכו)
מאמנים: שגיא ברעם (כפ"ס) – נועם כץ (מטה אשר/עכו)

על הנייר, סגל השחקנים שווה למדי כמעט בכל אספקט, הן ביכולת והן בנתונים האנתרופומטריים. קשה מאוד לשים את האצבע על יתרון משמעותי שנתן למטה אשר/עכו גם את האליפות וגם את הגביע בשנה שעברה.

בכתבה זו אנסה לבדוק את אחד האספקטים של המשחק שמקבל מעט מאוד חשיבות הן בסטטיסטיקה (הבסיסית, כמובן) והן בכל תוכנית האימון. לאספקט זה יש רמיזה בכותרת הכתבה, אבל עליו אדבר אחר כך. קודם לכן, אתחיל בסיפור אישי.


בצ'קלה מנחית מול החסימה של סוקולוב וגולדרין, בשנה שעברה. צילום: לילך וייס

 
לפני מספר שנים, בשלבי הסיום של הקריירה המופלאה והאגדית שלי (יש שיגידו שאני בטופ האירופי, ויש כאלה, כמוני למשל, שהגדירו אותי כשחקן הגרוע בארץ, עם היכולות הכי גבוהות), החלטתי שאני מתחיל בקריירת אימון. נרשמתי לקורס מאמנים עם ד"ר יוסי גבע, האיש שהכשיר את מאמני הכדורעף בישראל במשך שנים רבות.

ההתחלה שלי בקורס הייתה דומה לזו של כל שחקן בליגת העל. מה לעזאזל הוא רוצה ממני? שייתן את התעודה כבר, ונסיים עם הבדיחה הזאת. אבל הדוקטור חשב אחרת, ומהר מאוד נאלצתי להתיישר עם דרישותיו. הבנתי שאני לא יודע כלום, וכדאי לי ללמוד מאנשים עם ניסיון. מאז אני, בהגדרתי, תלמיד.

כחלק מהקורס היינו צריכים להצטרף ליוסי למחנות אימונים למצטיינים שקיים לילידי 1999-2000, כאשר אלו היו בני 14-15. הצטרפתי למחנה הראשון, ראיתי כי טוב, וביקשתי להמשיך. מפה לשם, המשכתי כך במשך חצי שנה של עבודה צמודה עם אנשי הצוות - המנהל המקצועי יוסי גבע, המאמן הראשי עידו כהן, ופבל פולקוב, שהוגדר כ"הכל".

עם הזמן הפכנו באופן רשמי - אנו אנשי הצוות והנערים - לנבחרת הנערים, ותוכננה לנו יציאה ראשונה לטורניר בחו"ל. יוסי ניגש אל פבל ואליי והודיע לנו שלא כולם יוכלו לנסוע לטורניר, אלא אם כן אחד מאיתנו יעשה הסבה לסטטיסטיקה. כפי שאתם בטח מבינים, אני הוא זה שעשה את ההסבה.


גבע (מימין) לצד פולקוב. צילום: CEV

למדתי את התוכנות, ישבתי שעות עם עצמי ואחר כך עם אנשי הצוות, וניתחנו משחקים. כמאמנים למדנו יחד מה אנחנו רוצים להשיג ומה אנחנו רוצים לראות, ישבנו וחשבנו, ואני הלכתי למחשב לראות כיצד ליישם את המסקנות במספרים. הוצאתי דוחות, אבל ליוסי זה לא הספיק, והוא חזר ואמר לי, "לא מעניין אותי מי הנחית ומי קיבל, אותי מעניין מה החסימה שלי עשתה". את זה בדיוק אנסה לנתח פה.
 
על מנת שאוכל לבדוק את הדברים, לקחתי 4 משחקי מאני טיים מעונת 2018/2019, שלושה משחקים מסדרת גמר הפלייאוף, ואת המשחק מרבע גמר גביע המדינה בין הקבוצות. מטה אשר/עכו ניצחה ב-3 משחקים (שניים מסדרת הגמר ואחד בגביע) וכפר סבא ניצחה במשחק אחד (0:3 במשחק בסדרת הגמר, שנערך באולם נעמן). במשחקים שנבדקו חסר משחק מספר 2 בסדרת גמר הפלייאוף, שהסתיים בתוצאה 2:3 למטה אשר.

כדי שאוכל בכלל להתחיל בהשוואה, חשוב להציג כמה נתונים שכולם מכירים:



לפי נתונים אלו, סיכום כל ארבעת המשחקים, ניתן לראות שלמטה אשר/עכו יש קבלה יותר טובה מאשר לכפ"ס, אבל לא הרבה יותר טובה - הבדל של 7% בקבלה הטובה והבדל של 9% בקבלה המצויינת (הבדל זה פחות משמעותי כי הוא כלול בקבלה הטובה) בין הקבוצות. חוץ מזה, בשאר האספקטים הקבוצות די שוות.

יש שני הבדלים יחסית משמעותיים בנתונים האלה. האחד, מטה אשר/עכו טועה הרבה יותר בסרב (מה שיכול להצביע על נטילת יותר סיכונים) וטועה הרבה יותר בהתקפה. ההבדל השני הוא שמטה אשר/עכו חוסמת לנקודה יותר מאשר כפר סבא. אז על מה אני רוצה לדבר איתכם?


נועם כץ, מאמן מטה אשר/עכו, לצד עידו דוד. צילום: אמיר ירחי

פעולת החסימה היא הפעולה המסובכת ביותר בכדורעף. מעטים השחקנים שיש להם חוש טבעי לחסימה. פעולה זו דורשת אימון רב, אימון של חסימה ואימון של תיאום עם ההגנה. ניתן לחשוב שהחסימה עובדת רק כאשר יש קיל בלוק, אבל זה לא המצב. כל כדור שפוגע בחסימה ומאט את מהירות הכדור, מהווה פעולה טובה, בכל כדור שההגנה עומדת היכן שהחסימה לא מכסה, מדובר בפעולה טובה. מעטים הכדורים במשחק בהם ההגנה משקפת התעלות של שחקן מסויים (אפשר להגיד שמדובר במזל), כך שבעצם אפשר להגיד גם שכדור שעולה בהגנה הוא תוצר של חסימה מסודרת ותיאום טוב בין החסימה להגנה. הדבר הכי פשוט שאני לוקח, מבוסס על דו"ח המשחק, והוא התקפה אחרי הגנה (נמצא בחלקו התחתון של הדו"ח - באמצע).

מטה אשר/עכו הרימה 169 כדורים בהגנה וסיימה את הכדור שלאחר מכן ב-44.5% (בערך 75 נקודות), בעוד כפר סבא הרימה 158 כדורים וסיימה ב-38.5% (בערך 60 נקודות). לזה תוסיפו יתרון של עוד 13 נקודות מחסימה יותר למטה אשר/עכו, ואנחנו כבר עומדים על הבדל נקודות ששווה למערכה שלמה.
 
על מנת שנוכל להבין את המצב יש מספר סימנים שכדאי להכיר:

#  - חסימה לנקודה
+  - נגיעה בחסימה שההגנה הצליחה להרים, והקבוצה הצליחה להגיע להתקפה לאחר מכן
-   - (מינוס) נגיעה בחסימה שההגנה הצליחה להרים אבל הקבוצה לא הצליחה להגיע להתקפה לאחר מכן
!  – חסימה שנחתה בצד של התוקף אבל הקבוצה שלו הצליחה לבצע חיפוי


 
בצד ימין אפשר לראות את הנגיעות בחסימה של כפר סבא, ובצד שמאל את הנגיעות בחסימה של מטה אשר. כדי לפשט את הנתונים עוד קצת, אכניס אותם לטבלה פשוטה:



אין ספק שיעילות החסימה של מטה אשר/עכו גבוהה יותר משל כפר סבא. האדומים נוגעים ביותר כדורים, חוסמים לנקודה הרבה יותר, ומכאן אפשר להסיק שהם גם ירימו יותר כדורים בהגנה, נכון? אז זהו, שלא.


נחזור שוב לסימנים:

+ - הגנה טובה עם שתי אופציות להתקפה
! – הגנה בינונית עם אופציה אחת להתקפה
- - הגנה ללא אפשרות התקפה אחריה



לפי הטבלה, כפר סבא היא זו שעושה יותר הגנה, ונראה שמה שאמרתי קודם היה קשקוש, ולחסימה אין שום משמעות. אבל זה לא נכון, כי ברגע שנוריד מכמות ההגנות את כמות ההגנות של החיפוי (אצל כפר סבא: 110 = 149-39, אצל מטה אשר/עכו: 103 = 137-34) אז ההפרש קצת מצטמצם, מה גם שכאשר בודקים את היכולת להגיע להתקפה אחרי הגנה, ההבדלים מצטמצמים עוד יותר.

וזה בעצם משאיר אותנו עם הנתון ולפיו מטה אשר/עכו נוגעת ביותר כדורים מאשר כפר סבא בחסימה, חוסמת יותר כדורים לנקודה, ובנוסף לכל זה גם משיגה יותר נקודות בהתקפה אחרי הגנה מכפר סבא.

כפי שכתבתי בהתחלה, ההבדלים לא כל כך משמעותיים מבחינת הקבלה, ההנחתה והסרב, אבל מאוד משמעותיים בחסימה ובאחוז ההתקפה לאחר הגנה. אין ספק שזה רק פרמטר אחד מני רבים, אבל זהו פרמטר שלדעתי לא זוכר לתשומת הלב הראויה הן מבחינה סטטיסטית והן מבחינת אימון, בעיקר בגילים הצעירים.

כשעבדנו עם הנבחרת של 1999-2000, לא היינו הנבחרת הכי גבוהה, אבל עבדנו המון על תיאום בין החסימה להגנה, כי הבנו שאין לנו הרבה מה למכור אם לא "נאכל את המגרש" בהגנה, וכך יצא שלמרות שהיינו נחותים בגובה, היינו יחסית מסודרים בחסימה, וזה השפיע על ההגנה כמובן.

אני מוסיף כאן נתונים של נבחרת הנוער, ילידי 1999-2000, בטורניר מוקדמות אליפות אירופה שנערכו באפריל 2018 ברוסיה לגילי U18, בו שיחקנו נגד רוסיה, אסטוניה והונגריה. את הטורניר סיימנו במקום השני, אחרי רוסיה שמשם המשיכה לזכות באליפות אירופה. אנחנו עלינו לסיבוב המוקדמות הבא.

למרות שהיינו יחסית נמוכים בהשוואה לשאר הנבחרות, ניתן לראות שהצלחנו להיות שווים בכל הפרמטרים, ואפילו להתעלות על שאר הנבחרות בנקודות מחסימה, וכל זאת כאשר נבחרת רוסיה הורסת לנו את הסטטיסטיקה, כי היא באמת שחטה אותנו. כל זה לא היה קורה ללא אימון רב עם שחקנים שמחוייבים למשימה.
 
 
לפעמים חשוב יותר שהחסימה תעמוד במקום ותיתן להגנה לעשות את העבודה, מאשר לנסות לשים את הקיל בלוק, ולצאת מלך. בנקודה זו אנחנו לוקים במחלקות הצעירות. אנחנו לא מצליחים לגרום לשחקנים להיות קבוצתיים וממושמעים בנושא הזה. לפעמים הם אפילו יעדיפו לטעות מאשר לקבל קיל בלוק.

תודה לד"ר יוסי גבע שהאיר את עיניי לנושא זה, תודה לעידו כהן, ממנו אני לומד בכל יום מחדש, תודה לפבל פולקוב, האדם הראשון שאיתו הייתי יוצא למלחמה. תודה לאיגוד הכדורעף, שמאפשר לי להמשיך ולהתעסק בשטויות האלה.

מקווה שנהניתם, וכרגיל, אתם מוזמנים לשאול שאלות.

אורי לאוני

טלפון: 054-7908075
מייל: orileoni@gmail.com
תגובות