איגוד הכדורעף בישראל
ISRAEL VOLLEYBALL ASSOCIATION
ראשי > ארכיון חדשות > הקשר הזוגי

הקשר הזוגי

התמסרות לקשר, גמישות בין אישית ותקשורת איכותית חיוניים לצמד איכותי. עידו הלר, הפסיכולוג של נבחרת ישראל בכדורעף חופים, מסביר כיצד מיומנויות בין-אישיות משפיעות על ההצלחה הספורטיבית

תאריך: 15/07/2020  |  כתב: עידו הלר  |  צילום: FIVB  |  ארכיון חדשות
שתף בווצאפ
באולימפיאדת החורף טורינו 2006, התארגנו חברי הצמד הסיני ז'אנג דאן (Zhang Dan) וז'אנג האו (Zhang Hao) לביצוע השלישי מתוך ארבעה בתחרות הגמר בהחלקה אמנותית על הקרח. בעקבות ביצוע מרהיב של הצמד הרוסי, הסינים הבינו כי רק ביצוע מושלם מצדם ישאיר אותם בקרב על מדלית הזהב, ולכן תכננו לבצע קפיצת בורג (סיבוב צידי) מרובעת שלא בוצעה מעולם בהצלחה. מספר שניות אחרי תחילת הביצוע, הניף ז'אנג דאן את זוגתו. היא הסתובבה באוויר ארבע פעמים, אולם לא הצליחה לנחות כמתוכנן, והתרסקה על הקרח.

חבולה, כואבת, היא ניסתה להתאושש, לשווא. הביצוע נכשל. מעניין לחשוב: בעודם מחליקים על הקרח, מה הוא שאל אותה? על מה הם שוחחו לקראת הביצוע הרביעי והאחרון שלהם? האם האמון המקצועי ביניהם נפגע?
 
באולימפיאדה יש 14 ענפי ספורט קבוצתיים דיאדיים (זוגיים), ביניהם שחייה צורנית, החלקה אמנותית (חורף), קיאקים, שייט, טניס זוגות וכדורעף חופים. צמד מהווה את הקבוצה הקטנה ביותר, ומקיים בין חבריו אינטראקציה ייחודית השונה מקשר בין מאמן לספורטאי. מבחינת דפוסי התנהגות, שני הספורטאים עובדים, מתאמנים, טסים, שוהים בארץ מוצאם, בסביבות מרוחקות ומתחרים יחדיו. בנוגע למחשבות, לשניהם (בשאיפה) יש את אותן מטרות, הם מחויבים אליהן באותה מידה, ואין ביניהם יחסי כוח, לפחות באופן רשמי. בתחום הרגשי, הם חושפים אחד בפני השני חששות, מניעים להצלחות, ותומכים ברגעי משבר. אם יחוו מידה רבה של חוסר הסכמה, תפיסה מוטעית של התנהגויות הצמד (בזמן תחרות ובזמן השגרה), האשמות הדדיות תכופות, והבנה לקויה של הצרכים של השני, או לחילופין, אם יגיעו למסקנה שהצרכים שלהם עומדים בניגוד זה לזה, הרי שהקשר ביניהם יקרוס.


שחקני הנבחרות הצעירות של ישראל, תומר הדר (מימין) וריבר דיי. צילום: אפרת סער

זוגיות. בענפי הספורט המצוינים לעיל, מתבגרים בשנות העשרה לחייהם ובוגרים בשנות ה-20 המוקדמות לחייהם מתבקשים להתמודד עם אתגרים רגשיים שאנשים מבוגרים מהם כושלים בהם. אמנם אין אינטימיות במערכת יחסים זאת, אבל הקרבה, חלומות ופחדים מפגיעה בדימוי העצמי והיוקרה החברתית שלהם עומדים במבחן, תמיד. ב-2004, שלושה חוקרים קנדיים (Wickwire, Bloom, Loughead) ראיינו שבעה שחקני כדורעף חופים המדורגים ב-45 המקומות הראשונים בעולם, ומנו שלושה גורמים שניתן ללמוד מספורטאי עלית על החיים בבית שלנו.

התמסרות לקשר. מידת ההשפעה של השחקן היחיד בספורט זוגי גדולה לאין שיעור מהשפעתו של שחקן כדורגל, המהווה חלק מקבוצה בת 11 שחקנים, על היחידה בה הוא פועל. קבלת ההחלטות שלו עומדת למבחן באופן תמידי, ומידת העצמאות שלו רבה יותר. על כן, קיימת חשיבות ליצירת מכנה משותף בנוגע למטרות מקצועיות ולעולם ערכי-חברתי לפני ההתחייבות המשותפת להתחרות יחדיו לטווח ארוך. אם שחקן לא מתאמן כראוי ונוטה לבלות לפני משחקים, איך הפרטנר שלו אמור להרגיש? ואם שחקן מחליט לפתע על פרישה, ללא התראה, כיצד יגיב חברו? במיוחד אם כבר דמיין את עצמו נלחם על הכרטיס לאולימפיאדה וויתר על לימודים אקדמיים או על כל פעילות אחרת בשביל שאיפה זאת? בנוסף, ההתמסרות כוללת מתן ביטחון לביצועים של הפרטנר, במיוחד לאחר ביצוע לקוי.

גמישות בין-אישית. בעוד שמכנה משותף הוא חשוב, חברי צמד מוצלח מבינים שהם שונים בתכונות האופי וביכולות. שחקנים בספורט זוגי לומדים להתפשר ולהתאים את עצמם לאחר. השוני אינו שלילי, אולם מצריך חשיבה משותפת כדי להתאים את החולשות והחוזקות על מנת ליצור קוֹמְפְּלֶמֶנְטָרִיּוּת (complementarity) או מַשְׁלִימוּת, היכולת להשלים האחד את השני. לדוגמא, בכדורעף חופים, שחקן X יכול להיות טוב יותר בהגנה (= השחקן שמקבל את הכדור ראשון) ושחקן Y יהיה החוסם. על כן, כל שחקן צריך לשאול את עצמו, האם זה פוגע בו (רגשית) להודות שבן זוגו טוב יותר באלמנטים מסוימים בספורט, ואף מחוץ לספורט? אם כן, מדוע?

כמו כן, שחקן X יכול לאהוב יותר לתקשר עם אנשים סביבו, לבצע את הצ'ק אין במלון, לרשום את הקבוצה לתחרות, ושחקן Y ישמח לוודא שלא נשכח ציוד במלון ובמגרשים אחרי אימונים. אם שני השחקנים מרגישים נינוחות לגבי תפקידם בקבוצה (המאוד קטנה) ובנוגע למידת תרומתם להצלחתה, הרי שסיכוייהם להצליח יחד לטווח ארוך יגדלו. זאת ועוד, האופן בו שני אנשים מגיבים לסיטואציה עשוי להיות שונה. שחקן X יצטרך להפנים שייתכן כי יפגין תסכול רב אחרי ביצוע לקוי, ושחקן Y יישאר רגוע, אולם אין בכך ללמד שהאחרון אדיש למצב והראשון רוצה יותר לנצח.

סופיה סטריקוב ואניטה דייב. צילום: לילך וייס

תקשורת איכותית. המרכיב השלישי, המאפשר להגיע להבנה בין חברי הצמד. אמנם אין צורך להיות החברים הטובים ביותר, אבל חברי צמד צריכים לרצות להכיר אחד את השני, להתעניין בשלומו של האחר ולהבין את הצרכים שלו. "מה תרצה שאעשה?/למה אתה זקוק יותר מכל?/איך אפשר לעזור לך?/איך אתה מרגיש?". כל אלו שאלות הנוכחות בהכנות למשחק, בפסקי הזמן, באימונים ובזמן המשותף של חברי הצמד, כמו בנסיעות למשל, והן חשובות כמו תקשורת לא מילולית. שאלות אלה מניבות ידע ומטפחות תובנות כגון הבנה מתי השחקן השני צריך שקט ולהיות עם עצמו, ומתי הוא משתוקק לשוחח. תובנות אלה מניבות את היכולת להעצים את תחושת הערך העצמי של הצמד, ואת הגאווה שלו בהימצאות בקבוצה הקטנה. כך סוללים את הדרך להצלחה ברמות הגבוהות ביותר.

הפופולריות של ספורט דיאדי בכלל, ושל כדורעף חופים בפרט, גדלה רבות בשנים האחרונות, והחשיפה בתקשורת מתעצמת. על פי נתוני ה-FIVB (הפדרציה העולמית לכדורעף), 39 קבוצות כדורעף חופים התמודדו על האפשרות להתחרות במשחקי בייג'ין 2008, לעומת 169 קבוצות שהתחרו לקראת משחקי ריו 2016. באולימפיאדת ריו, 70 מדינות שידרו בשידור ישיר את משחקי הגמר בטורניר כדורעף החופים לגברים ולנשים, ובחמשת הימים של הטורניר, נרשמו יותר מ-32 מיליון אזכורים במדיה החברתית לגבי כדורעף חופים.

עם זאת, בעיני, זוהי לא הסיבה המרכזית להצטרף לענף ספורט זה, אלא האפשרות לתרגל אמפתיה, לייצר קרבה ולתת אמון באדם אחר, ולתקשר באופן בטוח ומכיל. יכולת חברתית היא שפה, ואותה צריך ללמוד ולתרגל כמו מתמטיקה ופעולות מוטוריות שונות אם שואפים להגיע ליכולות החברתיות של הצמד הסיני המתואר בפסקה הראשונה. כמו בכל תחום אחר, ראוי שתרגולים אלה יעשו בעזרת תיווך של מאמנים או כל אדם אחר שעליו סומכים.

כהורים ו/או כאנשי חינוך, לא הייתם רוצים שהילדים והתלמידים שלכם יתנסו בכך?
 
הכותב הוא פסיכולוג בהתמחות חינוכית, המשמש כפסיכולוג של נבחרת ישראל בכדורעף חופים.
 
ביבליוגרפיה
 
Wickwire, T. L., Bloom, G. A., & Loughead, T. M. (2004). The Environment, Structure, and Interaction Process of Elite Same-Sex Dyadic Sport Teams, The Sport Psychologist, 18(4), 381-396. Retrieved Apr 6, 2020, from https://journals.humankinetics.com/view/journals/tsp/18/4/article-p381.xml
תגובות