דרכו של מיכה שמבן ז"ל בכדורעף החלה בשנות ה 40 כשהגיע לשמש מורה לחינוך גופני במוסד משמר העמק בו למדו נערי השומר הצעיר, וממנו יצאו בהמשך חלק מכוכביה הראשונים של נבחרת ישראל. שמבן, שהלך לעולמו ביום שני האחרון בגיל 94, סיים את הקורס הראשון למורים להתעמלות (מי שמע על המושג 'חינוך גופני') וכרך את עתידו בספורט הישראלי, קודם כל בכדורעף, שהיה באותם ימים עיסוק ספורטיבי והמעופפים היו רובם ככולם חברי קיבוץ שמתחו את אבריהם בשעות הפנאי. העסק הפך רציני לאחר מלחמת העצמאות, במהלכה הקדיש עצמו מיטב הנוער למאמץ המלחמתי הלאומי ופעילות הכדורעף, כמו ענפים אחרים, פסקה כמעט לחלוטין. ההתעוררות החלה בתחילת שנות ה 50 ומיכה שמבן היה זה שהוביל לפיתוחו של הכדורעף הישראלי, שנים ספורות לאחר שהכניס חיים בכדורעף הארצישראלי, בתקופת המנדט הבריטי. שמבן, שנולד ברומניה בשנת 1919 ועלה ארצה כעבור 15 שנים, היה זה שקבע את אבני היסוד לנבחרת ישראל והוביל אותה, כמאמנה הראשון, לאליפות אירופה שהתקיימה בפריז ב 1951. שנה אחר כך הוביל המאמן שמבן את הנבחרת למסע ההיסטורי לאליפות העולם במוסקבה שמאחורי מסך הברזל ועשה זאת שוב ארבע שנים מאוחר יותר בפריז, כשהציג לשחקניו פן נוסף באישיותו המיוחדת. לפני תחילת המשחק עם מזרח גרמניה סירב הקפטן חיים בורר ללחוץ יד לקפטן המזרח גרמני ומיכה שמבן שזיהה זאת, מנע תקרית דיפלומטית כשהורה לשחקן אחר למהר וללחוץ יד לקפטן הנבחרת היריבה.
"ב 1954 הייתי שוער מכבי נתניה בכדורגל" סיפר לאתר איגוד הכדורעף אורי אפק, "את מיכה הכרתי עוד לפני, בזמן שהייתי קצין ספורט בנח"ל. מיכה הוציא אותי מהכדורגל והכניס אותי לכדורעף. אני זוכר שהוא אמר לי: תפקידך להכניס את הכדורעף לעין החורש ועין שמר. מיכה שמבן הוא האיש שדחף אותי לעניינים. בצעירותי, היינו רוכבים פעם על האופנוע שלו ופעם על שלי בסיורים בכל הארץ בכדי להחדיר את הכדורעף בעיקר לקיבוצים. באחד הסיורים בעין המפרץ, גיליתי את אריה זלינגר וכעבור שנתיים, אריה שיחק אצל מיכה בנבחרת של 1956 עוד לפני שמלאו לו 18. מיכה יצר דורות של שחקנים למרות שמעולם לא אימן קבוצת כדורעף אלא רק את הנבחרת הלאומית. בכל מה שמיכה נגע זה היה הדבר החשוב ביותר עבורו. בהמשך מיכה עזב הכדורעף ופנה לכדורסל והתמקד בו בלבד כשהוא מקים בתי ספר לכדורסל וזכה בצדק בפרסים שונים על תרומתו החשובה מאוד לספורט בישראל".
דוד בר נצר וגיורא הלפרין מעניקים פרס על מפעל חיים למיכה שמבן. אירוע 80 שנות כדורעף
"תמיד נתתי עצות", סיפר מיכה שמבן בראיון לאתר YNET לפני שקיבל פרס על מפעל חיים באירוע 80 שנות כדורעף בישראל בשנה שעברה, "הדרכתי בחורים צעירים את המשחק, ומרוב התלהבות רציתי לפתח את המשחק שהיה בחיתוליו. עברתי בקיבוצים מבית לבית, בחרתי כישרונות פוטנציאליים ושכנעתי את הצעירים לבוא להתאמן." וכך, שמבן היה החלוץ שהוביל את מחנה הכדורעף כשהוא מקים קבוצות, תחילה בקיבוץ חצור בו התגורר לאחר שעלה ארצה ובהמשך גם במקומות שונים ברחבי הארץ.
דוד כפרי נזכר בפגישה הראשונה עם מיכה שמבן: "בשנת 1948 מיכה הגיע עם האופנוע אל אבי ואמר לו שצריך להקים אגודת כדורעף בקיבוץ שריד. אני הייתי בן תשע. שנה אחר כך נערך טורניר גביע זייד בשייך אבריק ושם הרימו אותי בהגרלה כשהייתי צריך לשלוף פתקים מתוך כובע, שאותו החזיק מיכה. מה שאני לא אשכח זה מיכה, או שהוא צחק בכל רם או שצעק בקול רם ועבורי, זה היה הסמל שלו שאותו לא אשכח לעולם". כעבור שש שנים כשהוא בן 15 בלבד זומן כפרי לאימוני נבחרת ישראל: "את מכתב הזימון מסרתי למחנך שלי בבית הספר, המשורר נתן יהונתן, שלא רצה לשחרר אותי לאימון. כמה ימים מאוחר יותר בשבת בבוקר, מיכה הגיע רכוב על אופנוע לקיבוץ ובקסם האישי המאוד מיוחד שלו, הוא כישף גם את נתן יהונתן כפי שהוא עשה לכולנו". כפרי שיחק בנבחרת ישראל במשך 11 שנים, משנת 1955 ועד 1966. "בשנת 1966 שיחקנו מול מערב גרמניה ובשיוויון 2:2 כדור של גרמניה יצא לחוץ וחשבנו שניצחנו, אבל אליהו רבינא הרים יד והודה שנגע בכדור. ואז מיכה החל לצעוק כך שכל האולם שמע אותו והיה שקט מוחלט. בסופו של דבר ניצחנו את המשחק. מיכה היה ממש האבא השני שלנו ואני הייתי הולך אחריו גם למשחקי כדורסל בקבוצות אותן אימן. כשאימן את הפועל גבעת ברנר הם שיחקו נגד מכבי תל אביב ומכבי השוותה לקראת סיום. מיכה לקח פסק זמן וצעק על כל השחקנים ובאולם הישן בגבעת ברנר הייתה דממה. בסיום פסק הזמן מאמן מכבי תל אביב, יהושע רוזין, אמר לשחקני מכבי: שמעתם מה הוא אמר, בדיוק את זה תעשו! בסוף הם ניצחו מסל דרמטי של עודד גינדין". אהבנו את מיכה שמבן בלב ונפש. הוא היה אבא, מחנך, ספורטאי ומאמן".
מיכה שמבן ז"ל 1919-2013 (צילום: שאול גולן אתר YNET)
דרכו של שמבן בספורט הישראלי שזורה כמובן גם בכדורסל, שם הוא זכור בעיקר כמייסדה של הפועל חולון המפוארת. אך בכדורעף, השפעתו ברמה הלאומית הייתה כה גדולה ורבה ולאחר לכתו, אין ראוי ממנו לתואר "מר כדורעף". יהי זכרו ברוך.
